יגאל בשן, מכוכבי התרבות הגדולים ביותר שלנו. זוכה פרס אקו"ם 2016 על מפעל חיים.

לאורך השנים יצר ושר שירים רביננננננ

באמת כל כך

קשה לסבול

מראה של

בני אדם 

 

 

 אף אחד

לא

זקוק לי.

אולי התולעים.

 

 

 

 אני טוען שגם לנו יש זרע לוטוס

קדוש ומלכותי- זרע דוד.

במעמקי הלב והנפש של עמנו

קיים געגוע למלך משורש בית דוד

ועל זה אף אחד לא יכול להתווכח איתי.

 

 

 

תקופתנו היא בית קברות ענקי

שכל הרעיונות הגדולים קבורים בו.

פה ושם הרוח מניעה עלים,

קרפדה חוצה שביל, עכבר שדה מעיף

קצת לכלוך, חזיר בר שועט בלילה.

 

 

יש רק מקום אחד שבו השירה חיה.

מין.

רק שם אפשר לשחק את המחזות

הגדולים שלעומתם הכל שטחי.

רק במין חיות דמויות עתיקות:

האל ובת המוות. הנסיך והשפחה.

האביר והבתולה. הנסיכה ורועה החזירים.

 

 

- אתה צריך לישון בלילות,

  לא לשוטט בעיר האורות.

- מה לעשות? כאלה אנחנו עבדי האופל.

אוהבים את העלטה ושונאים את השמש.

 

 

 

אמרת שאנחנו בעידן של שוויון?

אבל, בני אדם לא חושבים

שהכי חשוב זה שוויון.

בני אדם חושבים שיש

מקום למעמדות מיוחדים

ולזכויות יתר, רק חשוב להם

לדעת שהזכויות האלו לא

הושגו במרמה או באלימות.

לא צריך לחכות ולא צריך להסס.

צריך לצאת ולנצח.

 

 

 

איבדתי מנוחתי, לבבי יכבד, לא עוד אמצאנה,

לעולמי עד.  

 

לראשונה אני חשה

קרבה עזה ללוטוס.

הלוטוס נוצר מזרע

בן אלף שנים 

והצליח לנבוט ולפרוח

בתוך ביצה טובענית.

אנחנו חיים בתוך מים עומדים, 

הצמחים כאן רקובים.